קשר עין סופי
אני יודע שיום יבוא והכל יהיה אחרת והעולם כולו יסער ותאבד העטרת את יודעת והם יודעים שחוטי חיינו קשורים בקשר עין וגם אם הכל פתאום
מול רמת אביב ג'
התמונה מתחלפת לאיטה על פי מזגי, מזג האוויר, והתמזגות התנועה בכביש , קו הרקיע של העיר הלבנה מתאחד עם השמים שמעל במין דואט איטי בלתי
מ ה זאת אהבה?
נוגע לנשמה, נוגע שמה. נוגע מה? קשר בריא, קשר עמי, אני, היא? זאת התקווה שלי מקווה זאת אהבה?
למה אני כותב?
שואלים אותי למה אינך כותב? ואני משיב, כבר אין עם מי להתכתב. אני כבר לא רעב ועם המציאות המשתנה השלמתי בכאב. ואם יבליח רגע של
ללא מוצא- מציאות אידיוטית
סמכות איו-תואר יש גיבוי אין-דרישות יש רשות לעשות אין-ציפיות יש עתיד למקום אין- ואין מי שמתבייש. הזמן עומד מלכת-כלום לא זז ולכאורה הכל בסדר הכל
יד חובקת יד
ידי האחת חובקת את רעותה בחום, בחוזקה. אצבעות האחת משתרגות בשנייה בלפיתה איתנה. בלפיתה האיתנה נוצר הקשר החזק, הטבעי, הבטוח, היחידי והבלעדי בין שני חלקים
החלום ושברו
ואחרי כן, בבוקר, ממקום מסתור, הצצתי לאחור. נעלמו יצורי השחור. נגוזו. כאילו כלום לא אירע. עדיין לא מאמין. ממתין! רן פרידור. ינואר 2001
חלום נוגע בחלום
כה נעים ללכת לישון בשעת חצות בבית האהוב לרחש נשימותיה הקצובות של האחת והיחידה עימה חלקת עליות ומורדות. לזרום לערפולי השינה להירדם לתוך הבל נשימותיה
ביום שישי תוקפים אותי הפחדים
שהטוב שבסוף השבוע ייגמר, ולא אספיק למלא החסר. סוף השבוע זה הזמן לו אני מייחל. עולם הציפיות לדברים שאעשה ואספיק, גורמים לי כאבים בחזה ופיק.
הגבול הבלתי נראה
דרוש מאמץ בלתי נלאה להתגבר על גבול בלתי נראה בין ייאוש ותקווה אהבה רן פרידור 01/09/2006
חמישים ושבע שנים למען הרגע הזה
זה לא היה מובן למה אבל זה היה זה! זה היה פשוט מופלא. רציתי לעצור את הזמן במקום הזה. (רציתי להישאר בו לנצח.) רגלי היו
דין וחשבון
אז מה היה לי בקיצור, שיר וסיפור, בלדה והרהור, יומני מסע וברבור והכול בין דפי מוחי אצור אז לא לומר דבר לאיש, לתת רק למילים
הבניין החדש
בשנתיים אחר שנסתתמו התקוות, פילסה הבדידות דרכה בבניין העמוס והמתנכר. הדלתות לאורך המסדרון, נשארו אטומות לרחשי ליבי המתייסר. בשנתיים לאחר מכן, הכול שופץ מחדש, מאבנים
בעקבות חלום
חלום מסעיר חלום בעל ערך, חלום לא שיר חלום על דרך אבנים יקרות נמכרות יד שנייה נכסי דורות ניתנים לקנייה חלום על אישה יקרה, התוותר
בין לבין מחשבותי נודדות
בין לבין מחשבותיי נודדת, מתקשות לזרוק עוגן על קרקע מוצקה, בתחתית ים הרגשות. הכל מתערבל בסחרחורת חושים של קרוסלה דמיונית, נעה בחלל המציאות, מעיקה על
אני חייב לכתוב שיר
אני חייב לכתוב שיר המתאר באופן מוגדר את מצבי הבלתי משופר שיר שיאפשר לי לשפר את הטעון תיקון שיתקן את הטעון שיפר
אפיון אישי
אין חדש תחת השמש, הכל כבר ידוע. פרץ היצירה שוטף רבים. ואני…….. עוד לא גמרתי לדעת, להכיר, ולהתמודד עם כל אשר נוצר על ידי יוצרים
אני הולך אל החלום
אני הולך אל החלום שלא יתנפץ בפני אופטימיות זהירה מרפרפת על עיני חושך, שקט משברים, זיכרונות מתעוררים לתחייה מי יופיע הלילה אני הולך
אופטימיות סתווית
ופתאום רוח סתיו מצננת גווי המיוזע, משב רענן מסיר מועקת הקיץ, נושם בהנאה את ריח ענני הגשם, מסלק האובך, אשר מנע מאתנו לראות נכוחה
אחרית הימים
ואולי אוכל פעם לפרוק כל עול ואלי אוכל פעם לפרק כל מסגרת. שאוכל להסתכל לשמש בגובה העיניים מבלי לחשוש שהתחתונים יהפכו לעליונים והמוסר ישקע
אהבה פורצת גבולות
עושה לי את זה, עורג עליך כל היום, את כאן בשבילי לתמיד מתקשה להירדם בשעות לילה מאוחרות לוגם בשקיקה במבטי מלוא תפארתך אהובתי