זה לא היה מובן למה
אבל זה היה זה!
זה היה פשוט מופלא.
רציתי לעצור את הזמן
במקום הזה.
(רציתי להישאר בו לנצח.)
רגלי היו מסומרות לקרקע
לא יכולתי לזוז
והיו עדים והייתה אורה.
זה היה דומה להרבה דברים
אבל,
לא היה שם ים,
לא היו גלים,
לא הסתכלתי על השמים האינסופיים,
לא הייתה לי מצלמה להנציח,
(עדיף שלא הייתה).
אור הנגוהות השתלב
בירוק של שדה החיטה שרק נבט
בירוק של צמחי הבר ועצי האלון.
ירוק של דשא צעיר על גבעה
ורקפות וורודות, סגולות, ושותתות דם
והכל בשכבות, שכבות
ואי הסדר המופלא
מתמזג בשיגעון של הרגע ההוא.
חמישים ושבע שנים למען הרגע הזה.
רן פרידור