היה זה ערב אביבי במאי 1980
צפיתי להנאתי בשידור אחד ממשחקי מכבי תל אביב ביורוליג כאשר לפתע צלצל הטלפון. השעה הייתה 10 בלילה והתפלאתי מי המצלצל בשעה מאוחרת כזו?
היה זה גיורא אחי הצעיר, טייס חיל האוויר לשעבר וטייס ריסוס ב"כימאויר" דאז.
גיורא הציע לי הצעה שקשה היה לסרב לה… לטוס עמו בצסנה להרצליה ושם להחליף למסוק אחר, לטוס למתחם מסוקים סמוך לקדמה, שם ישאיר אותי לחצי שעה בעת שיטוס במטוס ריסוס לרסס בשדות כפר עזה.
ההצעה קסמה לי מאד, לדעת שאחי חושב עלי ומציע לי לטוס במסוק בפעם ראשונה בחיי, מה עוד שהציע לי שבדרך חזרה נבקר את הדודה בכפר מנחם. גם שמחתי לטוס פעם ראשונה במסוק וראיתי בכך הזדמנות לגוון את שגרת חיי ולו לפעם אחת להביט על העולם ממעוף הציפור.
לפתע נזכרתי שנקבעה לי פגישה עם מנהל המחלקה שלי למחרת בשעה 11 בבוקר בתל אביב שם עבדתי "בשירותי בריאות כללית".
אחי הבטיח לי שאגיע לפגישה בזמן!
זה הרגיע אותי.
בכל אופן, למרות השעה המאוחרת טלפנתי לירדנה, מזכירת המחלקה , סיפרתי לה על ההצעה שקיבלתי ושקשה לסרב לה היא עודדה אותי לקבל הצעת אחי. היא הציעה שליתר בטחון, תאמר למנהל המחלקה שאמרתי לה שאני לא מרגיש טוב ושיתכן שאבטל את הפגישה.
למחרת מוקדם בבוקר אסף אותי אחי מביתי. נסענו לשדה התעופה בהרצליה. שם זכיתי לעלות יחד עם אחי למטוס צסנה קטן והמראנו דרומה.
עבורי הייתה זאת חוויה מרגשת לראות מגובה נמוך יחסית את ארצנו.
אולם התברר לי שתחזית מזג האוויר לאותו יום קבעה שיהיו רוחות חזקות.
וכן המטוס הקל התנדנד וגם בטני התנדנדה עמו.
מיד לאחר ההמראה התחלתי להרגיש בחילה שהתחזקה מרגע לרגע גם שחרור החגורה ופתיחת כפתורי המכנסים לא שיפרה הרגשתי.
ביקשתי מאחי שננחת כדי שאוכל להקיא.
גיורא אחי הסביר שבעוד מספר דקות נגיע לשדות כנות ושם ינחת ואכן התאפקתי עד לנחיתה.
עם הנחיתה ירדתי מהמטוס והקאתי את נשמתי.
באותו זמן עבדו בשדות קבוצת נערים. ביקשתי מהם מים והם הסכימו לתת לי אם אחי ייקח אותם לסיבוב.
כמובן שסרבנו ובלית ברירה המשכנו לקדמה.
שם "זכיתי" להקיא שנית אותי והמריאי לעבדותו ואילו אני שטפתי פניי ונמנמתי עד לשובו.
כחזר עלינו על הצסנה בדרכנו חזרה להרצליה. ושוב חזרה הרגשת? הבחילה. כשאנו במרחק דקות משדה התעופה הרגשתי שאני חייב להקיא פעם שלישית ,ביקשתי ממנו שינחית את המטוס.
אחי דיווח לי שאינו יכול לנחות עד הרצליה כי מודבר בשטח בנוי
שהוא ראה את מצבי הוא הציע-מחוסר ברירה- שאקיא במטוס וכך עשיתי.
כעבור זמן קצר נחתנו בשדה התעופה הרצליה. אחי גיורא לקח צינור ושטף את המטוס .ניצלתי את הזמן כדי לשטוף את פני ולהתרענן
השעה הייתה.20 10.כשצאנו בכיוון תל אביב כשאני מאיץ בו לנסוע מהר כדי שאגיע בזמן לפגישה והוא עשה זאת.!!
בשעה 11 בדיוק נקשתי על דלתו של מנהל המחלקה. כשהוא ראה אותי הוא נבהל ואמר: "ירדנה אמרה שהרגשת לא טוב. כשאני רואה אותך במצבך כעת אני לא מבין למה באת!!