שהטוב שבסוף השבוע ייגמר,
ולא אספיק למלא החסר.
סוף השבוע זה הזמן לו אני מייחל.
עולם הציפיות לדברים שאעשה ואספיק,
גורמים לי כאבים בחזה ופיק.
אני לא מפסיק לדמיין ולחשוב
מה אעשה ומה יגרום לי טוב.
והשעות מאורגנות והתכנון מלא.
לפעמים אני מרגיש שרק הציפיות גורמות לי טוב.
אני יודע שסוף השבוע הוא הזמן המוקדש למנוחה
ולהשלמת כל הדברים שרוצה לעשות…
ומרוב מחשבות על מה אעשה ואיך אעביר את הזמן
מגיע ….מוצאי שבת.
וכשאני במיטה במוצאי שבת שוכב סוף סוף,
מכין עצמי לשבוע הבא עלינו לטוב.
אני מגלה ש….בעצם לא עשיתי הרבה כפי שתכננתי.
והספירה מתחילה באותו רגע- יום אחר יום -כל ימי השבוע,
עד לערבו של יום חמישי , כשארגיש שמחר……בא יום שישי.
וביום השישי כרגיל…..
יחזרו הפחדים.
הפחד הוא מהמחשבות הצפויות ב….מוצאי שבת.
הפחד מההרגשה שעולם הציפיות גדול ומוגזם…
יחסית לעולם ההתגשמויות
הפחד שאת יום השישי והשבת אתכנן כך
שכל רגע אומר לעצמי שעוד יש לי הרבה זמן
ולמעשה הזמן רץ וכל רגע לא מנוצל הוא…. רגע אבוד.
האם אני חי רק עבור סוף השבוע?
מה ההבדל בין יום השישי, יום התקווה., יום הציפיות
לבין יום השבת, יום ההגשמה?
זה לא פשוט לחיות כך,
ואולי?…הפחדים ייעלמו, אם אשנה את כל ימי השבוע
ואקרא לכולם יום שישי….. וכולם יהיו הימים
בהם אני מצפה לשבת….
ואולי זה יום אחד יתגשם…. ואז….
יום שישי אחד הפחדים יהיו אחרים!
הפחדים שאין לי כבר ממי לפחד.
וזה די מפחיד.
אני חושב שזה מפחיד לא לפחד.
זה מראה על אטימות הרגש.
הפחד הוא דבר טוב
ובייחוד אם הפחד הוא מהציפייה למשהו טוב לא ידוע,
לעומת הפחד ממשהו רע לא ידוע.
עברו כבר שש דקות, נותרו עוד ארבע
ואני מפחד שלא יהיה לי על מה לכתוב.
ובכדי שלא אקשקש, אפסיק ואתייאש מביצוע
המשימה בצורה מושלמת,
אמשיך ואכתוב בציפייה שיצא מזה משהו טוב,
כמו שביום שישי התקווה שבשבת יצא משהו מושלם.
זהו רבותיי, ביום שישי זה, בשעה טובה, יתחיל המונדיאל.
וזה אומר שבמקום ללכת למיטה למנוחת הצהרים,
אשב בסלון ובמשך שעתיים, אצפה במשחק בין צרפת וסנגל-
רק בכדי להיות בעניינים ובאופנה ושיהיה על נמה לדבר,
כי בעצם כרגע זה עדיין לא מעניין.
ואם מדברים על מנוחה ביום שישי בצהרים,
זה מזכיר לי את השכנים המרעישים ומפריעים לי לנוח-
דווקא ביום שישי בצהרים.
ואין מה לעשות. כל אחד והנאותיו ביום שישי בצהרים.
ועדיין לא סיפרתי- וגם לא אספר
מה עוד אעשה בין אחת לשתיים ביום שישי בצהרים.
וטוב שהזמן נגמר, כי המחשבות היו זורמות
והשטויות היו ממשיכות והסודות היו מתגלים,
כי הנייר סופג הכל….
ולכן מי אמר שבמשך 10 דקות צריך לכתוב מהר…
אפשר לכתוב בסלואו מושן כך שהזמן יימשך מהיום,
יום חמישי בשעה 20.05 עד יום שישי בצהרים…….