מקדים אותו בוקר להגיע לחוף
כורע בבגד ים במקום בו נושקים הגלים לחוף,
נושקים וסבים אחור,
חוזרים מצטרפים לאחיהם הגדולים
מסתערים ,במלוא קצפם ונסוגים
כשהקצף מתמסמס בבושת פנים,
רב השנה נפוחים מגאווה
לעיתים נדירות
שחה קומתם ובענווה גולשים לחוף.
עם זרימתם זורמות מחשבותיי
תוכניות מתגבשות
הפחד מסיגם לאחור.
כרעיונות עוועים.
חופשי בים לבנות ארמונות
אבל יודע
שהרעיונות ייסובו אחור
יטבעו בים הגדול
רן פרידור